תנאי הכרחי ושלב ראשון בבניית "הסיפור המשותף"

ההתייחסויות העיקריות שקיבלתי לסוגיית "הסיפור המשותף" הביעו ספק ביחס ליכולת לממש אותו. הספקות התייחסו, בעיקר, לשני היבטים. הראשון הוא היעדר הרצון של ראשי ארגון לגלות את המנהיגות הנדרשת על מנת לחולל את התהליך הדרוש. ההיבט השני הוא הסיכוי הנמוך להשיג אותו בארגון מפולג.



אני מבקש להתייחס בעיקר להיבט השני – האם בכל ארגון ניתן לבנות את ההסכמה סביב "סיפור משותף"?

הוא לא נבנה מעצמו

סיפור משותף לא נבנה מעצמו. סיפור משותף לא מונחל מעצמו. סיפור משותף צריך לבנות ולהנחיל. זו אחריותם וזה תפקידם של מי שעומדים בראש הארגון/חברה/קבוצה/ציבור/מדינה.




ככל שחברי הארגון מגיעים עם תפיסות עולם שונות וככל שלראשי הארגון יש מגבלות על יכולתם לאכוף את הסיפור המשותף, כך הולך וגובר הקושי לממש את האחריות ולמלא את התפקיד. בודאי כאשר מדובר בארגונים וולונטריים (השייכות לארגון תלויה ברצון הפרטי של כל חברה וחבר) או כאשר העומדים בראש הארגון תלויים בחברי הארגון (למשל הם נבחרים על ידם).