הפעם על תהליך שינוי בארגון גדול במיוחד. תהליך שלעניות דעתי יכול
לשמש כאות ומופת לתהליכי שינוי בכלל. בדברים הבאים אני מנסה להבין את הגורמים
להצלחה של התהליך הנדון, מתוך כוונה להקיש מהם לגבי תהליכי שינוי בכלל.
הניתוח נעשה ממרחק של שנים רבות והוא מתבסס על ההתרשמות האישית שלי ממעורבותי
הגבוהה בתהליך.
בימים אלו מלאו 30 שנה למבצע "ערצב 19" שבו השמיד חיל
האוויר הישראלי את מערך סוללות הטילים נגד מטוסים הניידות של סוריה בלבנון. בתוך
דקות הצליח חיל האוויר להשיג לעצמו חופש טיסה מעל שדה הקרב הקרקעי בלבנון, וזאת
בניגוד גמור למה שקרה רק 9 שנים קודם לכן במלחמת יום הכיפורים 1973. במלחמה ההיא "כופף
הטיל את כנף המטוס" כדברי עזר ויצמן ז"ל.
היו אלו תשע שנים שבהן התחולל בחיל האוויר שינוי משמעותי. זה היה שינוי
מערכתי בתפיסת העולם הבסיסית שאיפשר את היציאה מהתהום של 1973 אל ההצלחה של 1982. היו
שיפורים טכנולוגיים משמעותיים, שאיפשרו את השינוי, היתה תשתית של תרבות אירגונית,
שעל בסיסה נבנה השינוי והיו האנשים המתאימים. אבל, מעל לכל, התחולל שינוי בתפיסת
העולם (פרדיגמה).
