The English version follows the Hebrew one
הרעיון לכתוב את הפוסט הזה בא לאחר סימולציה דינמית נוספת
שניהלתי לאחרונה. בסימולציה מסוימת זו התפתח תרחיש, שבמידה מסוימת היה שונה
מהתרחישים שנותחו והוערכו עד עתה. זוהי תוצאה שכיחה בסימולציות דינמיות. בדרך כלל,
נוצרים בהן תנאים שונים לניתוח וסיעור מוחות, מאשר התנאים שבהם מתבצעים תהליכים
שוטפים ומתמשכים של הערכה וקבלת החלטות. באופן זה סימולציה דינמית מעודדת הבעת
רעיונות והערכות, אשר בתנאים רגילים עשויים להיות להיחשב כשוליים או אפילו לדחות.
יש עוד מאפיין של סימולציה דינמית, שמעלה את הסיכויים
להגיע לתרחיש שונה, וזהו התפקיד שממלאים משאים ומתנים, ואינטראקציות בינ-אישיות[
המתרחשים במהלך הסימולציה. בסימולציה זו הם היו אינטנסיביים מאוד ולפי התרשמותי הם
היו הגורם העיקרי בתהליך שבו התפתח התרחיש השונה מהמקובל.
התרשמות זו גרמה לי לחשוב הלאה על המשקל של משאים ומתנים
ושל ממשקים אנושיים, בתהליכי קבלת ההחלטות ועל האופן שבו משקל זה מגביל את
יכולותינו להעריך את ההתפתחויות העתידיות.
