על הקשר שבין מאפיין ייחודי של הדיון הציבורי בענין הקורונה ובין היכולת שלנו לקבל החלטות לגבי עצמנו.

כמה מלים על הנזק שגורם, לרבים מאיתנו, מאפיין מיוחד של הדיון הציבורי על צעדי הממשלה נוכח הקורונה. למיטב שיפוטי מאפיין זה פוגע ביכולתנו לתכנן היטב את אורחות חיינו בתקופה הזו.

מאז תחילת המשבר זוכה התנהלות הממשלה לביקורת ציבורית נרחבת. ניתן להבחין בכמה מניעים עיקריים לביקורת זו:

1. ביקורת הנובעת מהערכה המתבססת על ניתוח נתונים, ברמה כזו או אחרת, של חומרת איום הקורונה, והצגת מסקנות הנובעות מכך. האם צעדי הממשלה הנוכחיים רלבנטיים או שנדרש לשנותם.
2. ביקורת נוכח הבלבול שיצרה מדיניות הממשלה - חוסר העקביות, השינויים התכופים, וכיו"ב של הוראות הממשלה.
3. ביקורת הנובעת מתוצאות המשבר והחלטות הממשלה ליציאה מהמשבר - המפולת החברתית והכלכלית שאליה הידרדרו מיליונים מאזרחי המדינה.
4. ביקורת הנובעת מהיעדר אמון בסיסי בצעדי הממשלה, ובעיקר בשל החשש שהיא משרתת את האינטרסים האישיים של העומד בראשה.

כפי שניתן לראות יש הבדל בין הביקורת בסעיף 1 המתבססת על הערכה של איום הקורונה לעומת הביקורות בשלושת הסעיפים הבאים שנובעות, מתוצאות מדיניות הממשלה או מחוסר האימון הבסיסי בה.

כאן אני מגיע לאבחנה, שהיא איננה נחלתי בלבד, שאצל אלו שמונעים, ראשית לכל, מהמניעים המוצגים בסעיפים 2,3 ו-4, התפתחה תופעה מרתקת - בכדי להצדיק את ההתנגדות שלהם למהלכי הממשלה, הם אימצו תפיסה ("קונספציה") לפיה איום הקורונה איננו כה חמור, ועל פי כמה מהם אפילו שולי. כלומר, הביקורת קדמה להערכת חומרת הקורונה. הערכת הממעטת של חומרת הקורונה נועדה לשרת את הביקורת (ושוב, בניגוד למתנגדים מסעיף 1 שקודם לכל חקרו את הקורונה).

להט הדיון הציבורי, המאפיין את חיינו בשנים אלו, מביא כל צד להתבצר בעמדותיו תוך שהוא מגביר מידע, יהיה מקורו אשר יהיה, התומך בעמדתו, ותוך שהוא מדכא כל מידע שיכול לנגוד לה. ההתייחסות למידע ונתונים נובעת, קודם כל, מהיחס למדיניות הממשלה.

אנחנו רואים זאת בימים אלו כאשר יש נתונים על עלייה במספר הנדבקים וממעיטי הקורונה מוצאים להם הסברים שונים ומשונים או שהם מתעלמים מהם. יותר מכך, כאשר מידע כזה מוצג, הוא לא נתפס כפשוטו. ראשית לכל, הוא נתפס בקונטקסט של השפעתו על מדיניות הממשלה ועל הסיכוי שהוא יגרום להחמרתה. זו תופעה רגילה כאשר מישהו מפתח "קונספציה".

התופעה הזו היא שגורמת לדעתי נזק לכל אחת ואחד מאיתנו בבואנו לתכנן את אורחות חיינו. הרי קודם כל אנחנו צריכים לדאוג לעצמנו. אבל, כולנו ניצבים בפני היעדר מידע מוסמך ומדוייק על חומרת האיום. היעדר המידע נובע, בעיקר, בגלל שמדע הרפואה עדיין ניצב בפני סימני שאלה רבים. כמובן שגם הממשלה, במאפייני ההתנהגות המבולבלת, תורמת לו. בתנאי אי וודאות אלו אנחנו צריכים לקבל החלטות על מידת החשיפה שלנו לעולם הרחב - פגישות עם בני משפחה, עבודה, קניות, טיפול רפואי, פגישות חברתיות וכן הלאה. בכל משטר שעליו תחליט הממשלה יש די והותר מקום להחלטות האישיות שלנו.

החשש העיקרי הוא שהמידע שנתבסס עליו יהיה מוטה, בגלל אותו מאפיין של הדיון הציבורי.

בין מקורות המידע שלנו יש משקל רב לרשתות החברתיות. אין בהן כמעט העברת נתונים ומידע, מבלי שתתלווה להם פרשנות. רוב המידע נמסר על ידי מתווכים. ואז, כאשר המתווכים הללו מתנגדים למדיניות הממשלה, והם מהווים אחוז ניכר מבין מעלי המידע לרשתות, יש סיכוי רב שגם בבלי דעת, הם יטו את המידע כך שחומרת האיום תהיה נמוכה יותר מאשר בפועל. כלומר, משיקולי ההתנגדות למדיניות וצעדי הממשלה, נמנע מאיתנו מידע שיכול להיות רלבנטי עבורנו או שמועבר אלינו מידע מוטה.

אני מוצא סיבות רבות להתנגד למהלכי הממשלה. היא נובעת קודם כל מהתוצאות ומתוך הערכה שתחת אותן הנחות יסוד ניתן היה להגיע לתוצאות טובות יותר. אולם, אני מקפיד מאד שהתנגדות זו לא תשפיע על הערכתי את איום הקורונה הרלבנטי לקבלת החלטות, לגבי אורחות חיי התא המשפחתי שלנו. בכדי לדעת אם נדרש שינוי, אני עוקב אחרי "אורות אדומים" שמגיעים ממקורות שאין להם דיעה על מדיניות הממשלה. ראה הפוסט הקודם שלי.