ישראל התנהגה בדיוק על פי התרחיש הסביר יותר, והגיעה כצפוי לקורונה ב׳. זה קרה כי בשעת המבחן לא עמד בראשה מנהיג שעמד באתגר המנהיגות הייחודי שמציגה החברה בישראל.
כל מדינה מציגה אתגר מנהיגותי שונה, כנגזר מהמאפיינים הייחודיים של החברה שלה. הנחת המוצא להמשך הדברים שלי היא, שברוב המקרים, המנהיג הנכון והנחוש, המבין היטב את התנאים שבהם הוא פועל, יכול להוביל את מדינתו אל היעד הנכון.
הניתוח של התהליך שהוביל לקורונה ב׳ צריך להתחיל מהתבוננות על המאפיינים הרלבנטיים של מרבית האזרחים במדינת ישראל. ניתן לתמצת אותם בקצרה, וסליחה על ההכללה, על
פי
ראשי הפרקים הבאים, שחלקם חופפים, ושאינם מופיעים בהכרח על פי סדר עדיפות:
- נכונות נמוכה יחסית לקבלת מרות (החל מדחיית מרות המורים בבית הספר)
- פקפוק והטלת ספק בהנחיות רשויות ממונות (החל מהבית, המשך בצבא, במקומות העבודה, וכן הלאה)
- נכונות גבוהה יחסית לבדוק את גבולות המותר והאסור
- ״לא לצאת פראייר״
הסיבות שהביאו את ישראל להנחיל לאזרחיה את המאפיינים הללו ראויות לדיון נפרד. אומר רק שאת התעצמות המאפיינים בשנים האחרונות ניתן לייחס למדיניות המפלגת של ראש הממשלה, שמטעמיו דוחף את החברה בישראל להטיל ספק ברשויות השלטון והמשפט, ובונה תאוריות קונספירטיביות לגבי הגורמים לתופעות ולעמדות של מתנגדיו.
חיזוק נוסף למאפיינים אלו ניתן בתקופת קורונה א׳ על ידי ההוראות המבולבלות, ולעתים הסותרות, שניתנו במהלכה, והחשיפות הרבות שבהם התברר שמקבלי ההחלטות עצמם אינם ממלאים אחרי ההוראות שניתנו לציבור הרחב.
בהינתן מאפיינים אלו, שכולם קיבלו ביטוי כבר בזמן הסגר, ניתן היה לחזות מראש מה תהיה התגובה בחזרה מהירה לשגרת טרום קורונה. ברור היה לחלוטין שהישראלים ישאפו לחזור, מהר
ככל
האפשר, לאורח החיים שלפני הקורונה ויתעלמו, ברובם המכריע, מהצורך לשמור על כללי זהירות בכדי למנוע התפרצות מחודשת. הסיכוי להגיע לקורונה ב׳ היה, מלכתחילה, גבוה יחסית.
כאמור, ההכרה במאפיינים שלעיל, והבנת ההשלכות שלהם לגבי התנהגות הישראלים בחזרה לשיגרה, היו אמורות להיות תנאי הכרחי לגבי כל ההחלטות של החזרה לשיגרה. אסור היה להניח שהישראלים יתנהגו באופן מבוקר. גם אם עמדו בפני מקבלי ההחלטות, והציבור, תרחישים מקלים (עד כדי ״שפעת עם יחסי ציבור"), עמדו בפניהם גם תרחישים חמורים יותר, שבכדי להימנע מהם,.נדרש היה מהציבור לשמור בקפדנות על כללי התנהגות שונים.
וכאן כשלון המנהיגות הבלתי נסלח של נתניהו. הוא לא עמד בלחצים השונים לחזרה מיידית לשיגרה. תהיינה הסיבות לכך אשר תהיינה, הוא פתח לרווחה את השער ולאחר מכן פשוט צפה מהצד (כשראשו לא היה נתון לעניינים אחרים) על מה שקורה.
מנהיג נחוש ונחרץ, שמכיר היטב את מאפייני החברה בישראל, היה מוודא תכנית חזרה מבוקרת היטב, תכנית של עקב בצד אגודל עם נקודות בקרה. בה בשעה הוא היה מוודא את בניית הכלים הניהוליים וכלי הבקרה שהיו כל כך חסרים בקורונה א׳ (ראה בהמשך הסיפור על צ׳רצ׳יל). כל זה היה מלווה בהסברה מותאמת למאפייני הציבור, תוך הבאת דוגמה אישית נחרצת של התמקדות במטרה והפסקת כל עימות מיותר, ״ירידה לשטח״, מילוי מופגן של הוראות הממלשה, ואכיפה נדיבה.
נתניהו ויתר על כל אלו, הוא
בברור עסק בנושאים אחרים (סיפוח,
משפטו וספיחיו, מימון הוצאותיו האישיות), ובכך כשלונו הגדול שאיפשר לישראל להגיע לקורונה ב׳.
לסיום, כמובטח סיפור קטן על צ׳רצ׳יל. מיד
לאחר שנכנס לתפקידו במאי 1940, כשמלחמת העולם כבר היתה בעיצומה, הוא זיהה שאחת הבעיות העיקריות של בריטניה היא המספר הנמוך של מטוסי קרב שלה. ואז, בהחלטה מיידית הוא הקים את המיניסטריון לייצור מטוסים ,על אפם ועל חמתם של כל משרדי הממשלה ושל מפקדי הצבא וחיל האוויר. הוא
העמיד בראשו את הלורד ביוורוק שבנחישות, ו תוךהתגברות על הרגליים שניסו לשים לו, השיג את המטרה. זה היה סיפור הצלחה יוצא דופן. סד״כ המטוסים גדל בקצב גבוה, דבר
שהביא לכך שחיל האוויר הבריטי הצליח, בסופו של דבר, להוות גורם משמעותי ב״קרב על בריטניה״, ובמלחמה כולה.
Israel behaved exactly according to the more
plausible scenario, and reached the Corona B phase as expected. It
happened as since at this crucial time there was no leader who was reay to face
the unique challenge presented by the Israeli society.
Each
country presents a different leadership challenge based on the unique
characteristics of its society. The assumption for the continuation of my
remarks is, that in most cases, the right and determined leader, who realizes
well the unique conditions under which he operates, can lead his country to the
right destination.
The analysis of the process that led Israel toward
Corona B should begin with the identification
of the relevant characteristics of the majority of Israel's citizens. These
characteristics can be summarized briefly, and sorry for the generalization,
according to the following themes, some of which overlap, and which are not presented
necessarily in order of priority:
• Relatively low willingness to accept
authority (starting from denying the authority of teachers in school)
• Doubting and questioning the
instructions of appointed authorities (starting from home, continuing in the
army, in the workplace, etc.)
• Relatively high willingness to check
the limits of what is allowed and what is forbidden
• "Do not be considered as a
sucker"
The reasons
that led Israel to instill these characteristics in its citizens deserve a
separate discussion. Here I would only add that the intensification of these characteristics
in recent years can also be attributed to the prime minister's splitting
policy, which pushes Israeli society to doubt the authority of the governing
and the judiciary system, and which builds conspiracy theories about the causes
for the actions and opinions of the prime minister's opposition.
These characteristics were further reinforced during the Corona A period by the confused, and sometimes contradictory, instructions given during it, and by many exposures in which it became clear that the decision-makers themselves were not fulfilling the instructions given to the general public.
Given these characteristics, all of which were already expressed at the time of the closure, it was quite clear that the outcome of the public would be to a rapid return to the pre-Corona routine. It was almost clear that the Israelis would strive to return, as quickly as possible, to the pre-Corona way of life and will ignore, for the most part, the need to maintain precautionary rules in order to prevent a new outbreak. The chances of getting to Corona B phase were high.
As stated, recognizing the above characteristics, and understanding their implications for the behavior of Israelis, should have been a necessary condition for all decisions of returning to routine. Israelis should not be expected to behave in a controlled manner. Even if the decision-makers, and the public, were faced with mitigating scenarios (to the point of considering COVID 19 as "a flu with good public relations"), they were also faced with more serious scenarios, which, in order to avoid them, required the public to strictly observe various rules of conduct.
This was Netanyahu's unforgivable leadership failure. He surrendered to various pressures for immediate return to routine. Whatever his reasons for that may be, he opened the gate wide as he simply watched from the sidelines (when he was not occupied with other topics) on what was happening.
A determined and strong-minded leader, well acquainted with the characteristics of society in Israel, should have sure a well-controlled return plan, a step by step plan with well-established control points. At that time he would ensure the creation of the management and debriefing and control tools that were so lacking in Corona A phose (see below the short story about Churchill). These should have been accompanied by media hype adapted to the characteristics of the public, and by giving giving a decisive personal example of focusing on the goal and stopping all unnecessary inner conflict, "visiting the production floor," and generous enforcement.
Netanyahu gave up all of these. He clearly dealt with other issues (annexation, his trial and its annexes, financing his personal expenses). All of this led to his his great failure that facilitated Israel's way to reach Corona B period.
Finally, as promised a short story about Churchill. Immediately after taking office in May 1940, when World War II was already in full swing, he recognized Great Britain's crucial weakness presented by its shortage of combat aircrafts. Then he established the Ministry of Aircraft Production, neglecting the objections presented by other government ministers and by Army and Air Force commanders. The first Minister was Lord Beaverbrook who was very determined to achieve the goal. It was an outstanding success story. The number of aircraft grew at a rapid rate, which led to the RAF eventually being able to play a significant role in the "Battle of Britain" and in the entire war.enforcement.
הי יונתן,
השבמחקהניתוח שלך מקובל עלי אך לא בסדר בו אתה מציג אותו. הכשלון של ההתמדדות עם הקורונה הוא בלעדית כשלון מנהיגותי ניהולי ללא קשר למנטליות הישראלית. המנטליות היא נתון חשוב בהערכת המצב ובתוכנית הפעולה. העם בישראל תפקד מעולה במה שאתה מכנה קורונה א' והתוצאות היו בהתאם. אלא שההמשך התחיל בדוגמא אישית לקויה בסדר פסח, הקמת ממשלה מבולבלת ולא מוצדקת בעיני רוב הישראלים והזנחת ההערכות לגל השני. לא פחות חשוב מכשלים אלו היא ההתעקשות של ביבי להמשיך ולנווט ולהמשיך ולדברר את המערכה במקום למנות "צאר קורונה" ולתת לו סמכויות מלאות. ההתעלמות מהעברת האחריות לצה"ל משיקולים פוליטיים גם חשפה את ביבי לאחריות אישית לכל הכשלים וגם השאירה את מדינת ישראל בידיו הבלתי מעשיות ונטולות היכולת הניהולית של משרד הבריאות.
ובאשר לצ'רצ'יל, הוא עשה גם הרבה שגיאות לאורך הדרך (ראה קרב גליפולי במלהע 1) אך לשבחו ניתן לומר שידע להודות בשגיאות ויותר חשוב, לתקן אותן.
בידידות, עוזי ערן
היי יונתן
השבמחקכרגיל, מעניין לקרוא את ניתוחך. הקרדיט שחלק מהציבור עוד נתן בתחילה לביבי נשחק גם ע"י אוהדיו. הצרה היא שהזיכרון הוא קצר
להתראות
אורי שובל
יונתן יקירי
השבמחקתודה על הגיגיך , המדבררים עם על אחד מאתנו שעיניו בראשו. מה שחסר לי בניתוח הוא הרקע שנתניהו האשם העיקרי בו והוא ייבוש כל המערכות שהיו אמורות להתמודד בזמן אמת עם המגפה ושלא החיו אותן עד עכשיו (למעט אולי הגדלת תקני הרפואה כהבטחה מאתמול שקשה להאמין שתהיה לה נפקות מעשית, הבטחה שעדיין אינה מכסה את הצורך בהגדלת תקני חוקרי המעבדות המעבדות וגם לא את עניין מחשוב הבדיקות באופן הנגיש לכל הגופים הרלבנטיים, (מדינת הי טק יאני) את גופי החירום שהוגמו והומתו וגם, כן מה לעשות - את ייבוש משרד העבודה והרווחה, כולל העובדים הסוציאליים וכן את המתת מנגנוני החברה האזרחית שנתנה מענים חברתיים לאוכלוסיות החלשות). רק על רקע זה ניתן להלביש את לתובנותיך המעניינות.
תודה על השיתוף
יהודית