על הנזק המצטבר של מאפייני הדיון הציבורי On the long term negative effects of the public debate in Israel

 The English version follows the Hebrew one

האירועים האחרונים בישראל – העימות עם חמאס והקמת הממשלה החדשה – הביאו אותי לתובנה מסוימת של מאפייני ואיכות הדיון הציבורי בישראל שעלולים להמשיך ולפגוע בסיכויים להעלות את ישראל על מסלול יציב. מצאתי לנכון לשתף תובנה זו אתכם גם אם ברור לי שיש סיכוי שבתום קריאתם, תעלה שאלה נוספת שאין לי עליה תשובה מניחה את הדעת.

הנחת היסוד שלי היא שלמאפייני הדיון הציבורי יש השלכה על מהות ואיכות ההחלטות המתקבלות על ידי מקבלי ההחלטות סביב שלחן הממשלה. ככל שהדיון הציבורי, על מרכיביו השונים - ברשתות החברתיות, בתקשורת, בשיחות רעים וכדומה - יעסוק בסוגיות שאקרא להן "רמת המיקרו", כך הוא ידחוף את מקבלי ההחלטות בדרג הממשלתי להתעסק ברמה הזו. כמו כן הוא יקל על מקבלי החלטות שישאפו, מלכתחילה ומשיקוליהם האישיים, לעסוק בעיקר סוגיות מיקרו,

במצב הנוכחי של ישראל, שנוצר בעקבות התוהו ובוהו של השנתיים האחרונות – בעיקר, מערכות הבחירות התכופות והעדר תקציב מדינה – יש משמעות גבוהה ליכולת של הדיון הציבורי לעסוק בסוגיות המאקרו ולסייע לממשלה להתמקד בהן. במצב הנוכחי נדרש שבמוקד הדיון הציבורי יעמדו סוגיות כמו, המדיניות החברתית והכלכלית הנדרשת לישראל, הקטנת האלימות במוקדים השונים, השגת יציבות שלטונית לאורך זמן, הסדרת יחסינו עם הפלסטינים וכד׳.